ע"א 2600/90

תקציר

הצעת חוק איסור תחרות בלתי הוגנת מתמקדת בהגדרת סודות מסחריים והגנתם במסגרת החוק. עניינו של מסגר (המשיב מס' 1) אשר הייתה לו גישה לתהליכי ייצור הקפה במפעל המערערים, ולאחר מכן חבר למשיב אחר (מס' 2) להקמת עסק קפה מתחרה. חרף חתימתו על הסכם סודיות, נטען כי המשיב מס' 1 השתמש בידע של המערערים לצורך הקמת המפעל החדש. בית המשפט המחוזי מצא תחילה כי למרות שהופר סוד מסחרי, חובת הסודיות רחבה מדי וביטל את התביעה. בערעור בחן בית המשפט העליון את האיזון בין הגנה על סודות מסחריים לבין מתן חופש עיסוק. פסק הדין הדגיש כי יש להגן על סודות מסחריים כדי למנוע יתרונות בלתי הוגנים ולהבטיח הוגנות, אך הכיר בצורך במגבלות שלא יגבילו יתר על המידה את הניידות המקצועית. הוסכם כי הסודות המסחריים ראויים להגנה משפטית, אם כי תקופת ההגבלה בת חמש השנים הוגדרה כמוגזמת וקוצרה לשנתיים. המשיבה מס' 2 נשאה באחריות לשימוש במידע הסודי חרף היעדר ראיות ישירות להפרה בשל עקרון הידע הקונסטרוקטיבי. התיק הוחזר לבית המשפט המחוזי כדי שיקבע סעדים כספיים במקום צו מניעה בשל הזמן שחלף. עם זאת, דעה חולקת הציעה כי לא הייתה הפרת סודיות מכיוון ששיטות ייצור הקפה לא הוכחו כייחודיות או סודיות מספיק כדי להצדיק טענות כאלה. הדעות השונות משקפות את יחסי הגומלין המורכבים בין מידע סודי לבין פרקטיקות שוק הוגנות.