ת"א 1384/99

תקציר

פסק הדין נסוב סביב אירוע טרגי שהתרחש ב-8 בספטמבר 1992, כאשר איתן מור, מאבטח, פתח באש לעבר התחנה לבריאות הנפש בה טופל, הרג ארבעה עובדים סוציאליים, בהם ו' פ', ופצע שני מטופלים. לאחר מכן נהרג מור בחילופי אש עם כוחות הביטחון. פסק הדין נועד לקבוע את ההתחייבויות הכספיות ולפצות את הקורבנות. בית המשפט מכיר בחבות החלקית של עזבונו של מור, מדינת ישראל, חברת האבטחה שלו ומנהליו, ומחלק אותה ל-70%, 20% ו-10% בהתאמה. פסק הדין מתמקד בקביעת הפיצויים המגיעים לעיזבונה של ו.פ., לבעלה ולשני ילדיהם. פסק הדין בוחן את ראשי הנזק השונים, לרבות הפסד השתכרות, נזק לא ממוני, מות העובר, כאב וסבל לתובעים, אובדן שירותי האישה והאם, אובדן השתכרות הבעל והוצאות נוספות. השופט שוקל בקפידה כל טענה, מעריך את הראיות והעדויות שהוצגו. כך למשל, בחישוב הפסד ההשתכרות, השופט לוקח בחשבון את שכרה של המנוחה מעבודתה ומעבודתה הפרטית הפוטנציאלית, וקובע את הפיצוי בהתאם. פיצויים לא ממוניים נפסקים לעיזבון, ואילו תביעות בגין מות העובר וכאב וסבל לתובעים נדחות. הבעל והילדים מוכרים כנפגעים משניים, ותביעותיהם לכאב וסבל נדחות בשל היעדר ראיות מספיקות לנזק נפשי. השופט פוסק גם בהפסד שירותים, אובדן השתכרות הבעל, הוצאות עזרה בעבר ובעתיד, הוצאות בנייה והוצאות הלוויה ואזכרה. הניכויים מתבצעים עבור פיצויים המתקבלים מהמוסד לביטוח לאומי. לבסוף, נקבע כי סך הפיצויים, כולל ניכויים ושכר טרחת עורך דין, עומד על 6,571,525 שקל, כאשר המדינה וחברת האבטחה נושאות באחריות ביחד ולחוד. פסק הדין מביע צער על הזמן שנדרש למתן פסק הדין ומאחל לכולם שנה טובה.