ת"א 31441-12-15

תקציר

תקנות סדר הדין האזרחי מסדירות את הבקשה הנוכחית לביטול היתר המצאה מחוץ לתחום. על בית המשפט לבחון שלושה תנאים עיקריים: קיומה של עילת תביעה טובה, קיומה של עילת האמצאה, ונאותות הכפפת הנתבע הזר לסמכותו של בית המשפט הישראלי. התובע עומד בתנאי הסף של עילת התביעה, שכן העברות הכספים שאינן שנויות במחלוקת בין התובע לנתבע מצדיקות בירור נוסף של טענות הצדדים. השאלות העיקריות, אם כן, הן הגורם להמצאה והפורום המתאים. באשר לסיבת האמצאה, טוען התובע כי קיימות מספר חלופות הקבועות בתקנות סדר הדין האזרחי. עם זאת, בית המשפט מוצא כי מקום מגוריו של הנאשם מחוץ לישראל סותר את תקנה 500(1). התובעת גם לא הוכיחה כי תקנה 500(4), הנוגעת לחוזים שנעשו בתחומי המדינה, חלה משום שקביעת מקום כריתת החוזה אינה ברורה וסותרת את הצהרותיה הקודמות של התובעת. מנגד, מקבל בית המשפט את טענת התובע כי תקנה 500(7), שעניינה מעשים או מחדלים בתחומי המדינה, חלה על בסיס הכספים שהוחזרו לחשבון הבנק הישראלי של התובע. אי פירעון ההלוואה מהווה הפרה שהתרחשה בישראל. כמו כן, בית המשפט קובע כי בית המשפט בישראל הוא הפורום המתאים לדון בתביעה. למרות הזיקה לתיק בארה"ב, כגון מקום מגוריו של הנתבע ומיקום ההשקעה, הזיקה לישראל, לרבות מקום מגוריו של התובע ואופיו הבלתי פורמלי של ההסכם, מטים את הכף לטובת בית המשפט הישראלי. ניהול המשפט בישראל אפשרי יותר גם בכל הנוגע לנגישות לראיות ועדים, מה גם שאמו של הנאשם, עדה רלוונטית, מתגוררת בישראל. לבסוף, הבקשה לביטול היתר ההמצאה נדחית, והנתבע חויב בהוצאות התובע בסך של 1,500 ₪.