תו"ב 41340-04-18

תקציר

הנאשם בתיק זה הואשם במספר עבירות בנייה ותכנון הקשורות לבניין בן ארבע קומות. הקומה הראשונה משמשת את בנו של הנאשם, פיראס, הקומה השנייה משמשת את הנאשם עצמו, והקומות השלישית והרביעית משמשות את בנו השני של הנאשם, נידאל. הנאשם זוכה מהאישומים הנוגעים לקומה הראשונה, שכן לא היו ראיות לשימוש שעשה ברצפה בתקופה הנזכרת בכתב האישום. הנאשם זוכה גם מהאישומים הנוגעים לבניית הקומות השלישית והרביעית, כמו גם המרפסת, מחמת ספק סביר. בית המשפט מצא כי חקירת הנאשם על ידי המפקח לא הייתה אמינה, ודברי הנאשם בחקירתו בבית המשפט היו אמינים יותר. הנתבע טען כי קומות אלו נבנו על ידי בנו נידאל. עם זאת, הנאשם הורשע בשימוש בקומה השנייה, אותה בנה בשנות ה-80 ללא היתר. בית המשפט מצא כי טענת הנתבע בדבר היתר בנייה אינה משכנעת, למרות עדויותיהם של שני אנשי מקצוע בתחום התכנון שהובאו על ידי ההגנה. ההיתר שהציגה ההגנה לא תאם את הבנייה, לא בכיוון ולא בשטח. בסך הכל החליט השופט לזכות את הנאשם ממרבית סעיפי האישום מחוסר ראיות או ספק סביר, אך הרשיע אותו בשימוש בלתי חוקי בקומה השנייה של הבניין. גזר הדין ניתן שלא בנוכחות הצדדים, לבקשת הסנגור.