ת"א 1879/07

תקציר

התובעים, צימר קארד והצלם שלה, תבעו את ווינהאלפ, אתר מתחרה, בגין הפרת זכויות יוצרים, עשיית עושר ולא במשפט ופגיעה בזכויות מוסריות, וזאת לאחר שויינהאלפ פרסם תמונות השייכות לתובעים, ללא הסכמתם. הצילומים המדוברים צולמו על ידי הצלם התובע, לבקשת מספר מפעילי צימרים, אשר נקראו אף הם כנתבעים. בתביעה העיקרית נטען כי וינהאלפ העתיק עשרה תצלומים מאתר צימר קארד, ללא הסכמת הצלם, והציג אותם באתר האינטרנט שלו. השופטת פתחה וציינה כי טענות לגניבת עין, תיאור כוזב, תחרות בלתי הוגנת, הסגת גבול במטלטלין, רשלנות, גניבה, מרמה ושקרים לא נכללו בסיכומי התובעים ולכן נזנחו. לאחר מכן התייחס לסוגיית זכויות היוצרים, והכיר בכך שגם החוק הישן וגם החוק החדש מגנים על זכויות היוצרים של צלמים, וכי הדין הישן, שהיה בתוקף בעת ההפרה הנטענת, מכיר בזכויות היוצרים של יוצר הצילום. השופטת מצאה כי הצילומים המדוברים עמדו בדרישות המקוריות והיצירתיות, וכי הצלם התובע הוא הבעלים החוקיים של זכויות היוצרים, שכן התמונות לא צולמו על פי הזמנה, אלא ביוזמתו. באשר לטענה להפרת זכויות יוצרים, השופטת בחנה את חומר הראיות ומצאה כי ויינהאלפ אכן העתיק תמונות מאתר צימר קארד ללא רשות. עוד קבע כי הנתבעים לא הביאו כל ראיה לכך שלמפעילי הצימרים ניתנה רשות להשתמש בתמונות או שהם העלו את התמונות לאתר ויינהאלפ בעצמם. עם זאת, השופטת מצאה כי לאחד ממפעילי הצימרים, הנתבע 7, ניתנה רשות משתמעת לעשות שימוש בתמונות על ידי הצלמת התובעת, ולפיכך השימוש של ויינהאלפ בתמונותיה אינו מהווה הפרה. לגבי מפעיל אחר, נתבע 9, מצא השופט כי חתם על התחייבות לשיפוי ויינהאלפ מפני כל טענה להפרת זכויות יוצרים, אך מכיוון שהתמונות הוסרו מיד לאחר תלונת התובע, הוא לא ראה סיבה לייחס אחריות לנתבע 9. השופט הגיע למסקנה כי ויינהאלפ הפר את זכויות היוצרים של התובעים בכך שהעתיק תמונות של שני צימרים ללא רשות. הוא פסק לתובעים פיצויים סטטוטוריים בסך 40,000 ₪, בצירוף הוצאות ושכר טרחת עורך דין, והוציא צו מניעה קבוע האוסר על ויינהאלפ להשתמש בצילומים ללא הסכמת הצלם התובע. השופט פסק גם במספר הודעות צד ג' הקשורות לתביעה העיקרית ובשתי תביעות שכנגד, ופסק לטובת התובעים ונגד ויינהאלפ ברוב הסעיפים. הוא דחה את התביעה בגין הפרת זכויות מוסריות, שכן הצלם התובע לא הביא ראיות לכך שהיה נהוג לייחס מחבר בתעשיית הצילום המסחרי.