סע"ש 57359-12-18

תקציר

פסק הדין דן בדחיית תביעה על הסף מחמת התיישנות. לאחר עיון בטיעונים ובחומרים שהציגו הצדדים, מגיעים השופטים למסקנה כי יש לדחות את התביעה משום שהוגשה מחוץ לתקופת ההתיישנות. הדיון נסוב סביב סעיף 5 לחוק ההתיישנות, הקובע תקופת התיישנות של שבע שנים מיום שקמה עילת התביעה. השופטים מסכימים עם הנתבעים כי עילת התביעה קמה כאשר נודע לתובעים על הסדרי הפנסיה שלהם, וזה היה הרבה לפני הגשת התביעה. טענת התובעים כי זכאותם לפנסיה תקציבית מתחדשת מדי חודש נדחית, שכן השופטים מסכימים כי הזכאות נקבעה כאשר התובעים חתמו על הסכמי העסקתם ובחרו במסלולי הפנסיה שלהם. בנוסף, השופטים לא השתכנעו מטענות התובעים בדבר אפליה וחוסר תום לב, ומצאו אותן כחסרות בסיס וחסרות בסיס עובדתי. פסק הדין מתייחס גם לטענת התובעים כי יש להקפיא את תקופת ההתיישנות בשל גילוי מאוחר של עילת התביעה, לפי סעיף 8 לחוק ההתיישנות. השופטים קובעים כי התובעים לא עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהם בדבר קיומו של מניעה אובייקטיבית שמנעה מהם להגיש את תביעותיהם בתוך תקופת ההתיישנות. כתוצאה מכך, השופטים מחליטים כי אין הצדקה להאריך או להתלות את תקופת ההתיישנות, מה שמוביל למסקנה כי יש לדחות את התביעה על הסף בשל התיישנותה. ההחלטה מתקבלת ללא הוצאות שנפסקו למי מהצדדים, בהתחשב בשלב המקדמי של ההליך, ולתובעים ניתנת הזכות לערער על פסק הדין בערכאה גבוהה יותר.