תע"א 10075/06

תקציר

פסק הדין דן בסיכול חוזה עבודה בין התובע, עזאם, לבין הנתבעת. בית המשפט מגיע למסקנה כי החוזה סוכל לא על ידי מעשיו של מי מהצדדים, אלא על ידי נסיבות חיצוניות שאינן בשליטתם, קרי מעצרו של עזאם במצרים באשמת ריגול לטובת ישראל. מאחר שבטלות החוזה לא נבעה מהפרה, בית המשפט קובע כי לא יהיה זה ראוי לפסוק לעזאם פיצויים או פיצויי פיטורים. בנוסף, השופט קובע כי גם אם יחסי העבודה היו נמשכים במהלך מאסרו של עזאם, תביעתו לשכר, דמי הודעה מוקדמת וזכויות סוציאליות אחרות עדיין הייתה נדחית. התקופה המדוברת תיחשב לכל היותר להפסקה זמנית בעבודה, כלומר עזאם לא יהיה זכאי לשכר או הטבות בתקופה זו. פסק הדין גם מפריך את הטענה כי הנתבעת ראתה בעזאם עובד שלה במהלך מאסרו. מעשיו של הנאשם, כגון המשך התשלום למשפחתו של עזאם ותמיכה בשחרורו, התפרשו כהפגנת אנושיות ולא כהכרה ביחסי עובד-מעביד. כן נלקחה בחשבון הצהרתה המפורשת של הנתבעת במכתב למנכ"ל משרד ראש הממשלה משנת 1998 כי יחסי עובד-מעביד הופסקו. כמו כן, השופט קובע כי אין לראות בתשלומים שקיבל עזאם מהנאשם, לרבות פיצויי פיטורים בסך 98,800 שקל, שכר עבודה או הכרה בהעסקה בתקופת מאסרו. הנתבעת הצהירה כי תשלומים אלה בוצעו "לפנים משורת הדין" ומבלי להודות בחבות כלשהי. סיכומו של דבר, התביעה נדחית במלואה. בעוד שהסכום הניכר הנתבע יצדיק בדרך כלל הוצאות משמעותיות לתובע עם פיטוריו של התובע, השופט מקל עמו בהתחשב במצוקותיו ובסבלו של עזאם, ומחליט שלא לפסוק הוצאות למי מהצדדים.