רע"א 10482/07

תקציר

פסק הדין מקבל את בקשת רשות הערעור ורואה בה ערעור על הרשות שניתנה. הערעור נדחה משום שהמבקשים לא הצליחו להוכיח כי פציעתם נגרמה במהלך הפוגה בפעולה המלחמתית או כי הירי בוצע לעברם על ידי צה"ל במהלך ההפוגה האמורה. עמדתו של בית המשפט המחוזי באשר להגדרת הפסקת אש אינה מתקבלת. פסק הדין דן בהבחנה בין "פעולה מלחמתית" לבין "פעולת שיטור", ומגיע למסקנה כי הפסקה קצרה של פעילות לחימה, כגון הפסקת אש, היא חריג לראשון ואינה נופלת בגדר האחרונה. במהלך הפסקת אש כזו מתחדדת החובה לנקוט אמצעי זהירות סבירים למניעת פגיעה באזרחים, והמדינה אינה נהנית מחסינות מפני קביעת אחריותה. פסק הדין דן גם במחלוקת העובדתית באשר למקור ועיתוי השריפה שגרמה לפציעתם של המבקשים. היא מסכימה עם החלטתו המפורטת של בית המשפט המחוזי, אשר מצא קשיים מהותיים בעדויות עדי המבקשים, וקובעת כי המבקשים לא הצליחו להוכיח את טענתם במידה הנדרשת בהליך אזרחי. זאת ועוד, לא עלה בידי המבקשים להוכיח נזק ראייתי שנגרם על ידי המדינה, ומשכך נטל השכנוע לא עבר אל האחרונה. פסק הדין נוגע גם בהיבט ההומניטרי של המקרה, ומציע כי למרות שלא נגרמו למבקשים עוולות מוכחות מידי צה"ל, על המדינה לשקול לפצות אותם בכל זאת כמחווה של אנושיות, מה גם שהאם המנוחה נקלעה שלא מרצון לאש צולבת. המשנה לנשיא והשופט ס' ג'ובראן מסכימים עם קביעה זו, והאחרון מוסיף כי יש לראות ב"הרגעה" בלחימה שבה המדינה יוזמת הפוגה כדי להרחיק חפים מפשע מפגיעה, תקופה שבה המדינה אינה נהנית מחסינות. השופט ח' מלצר מצרף את הסכמתו לפסק דינו של המשנה לנשיא ולהערותיו של השופט ש' ג'ובראן.