רע"א 4577/11

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית ערעור על תביעת נזיקין נגד מדינת ישראל. התביעה המקורית הוגשה על ידי העיזבון ויורשיו של ר.ק., שמת במעצר משטרתי בנסיבות חשודות הקשורות להיעלמותה של בת זוגו הרומנטית, שגופתה התגלתה מאוחר יותר, דבר המעיד על משחק רע. נקודות המחלוקת העיקריות במקרה זה היו הפיצוי הראוי ליורשים, בפרט בנוגע לשנות חייו האבודות של ר.ק. ול"חסכונות" לכאורה שנגרמו למדינה עם מותו. הן בית משפט השלום והן בית המשפט המחוזי פסקו נגד הפחתת הפיצוי בגין השנים האבודות על בסיס סבירות הרשעתו של ר.ק. ברצח, וכן קבעו כי המדינה לא צריכה לקבל כל פיצוי על החיסכון. המבקשים, יורשיו של ר.ק., טענו כי רשלנות המדינה הביאה לכך שר.ק. לא יכול להתגונן מפני אישומי הרצח, ולכן המדינה אינה צריכה ליהנות מנסיבות אלה. עוד נטען, כי לערכאות הנמוכות יותר אין סמכות לדון בסבירות ההרשעה, וכי החישובים בהם השתמש בית משפט השלום היו שגויים. בנוסף, טענו המבקשים כי "חסכונותיה" של המדינה עקב מותו של ר.ק. מהווים עשיית עושר שלא כדין. שופטי הערכאה העליונה הסכימו עם פסקי הדין הקודמים, וקבעו כי בעוד שקביעת הפיצויים היא משימה מאתגרת הגובלת בספקולציות, בית המשפט המחוזי קבע כראוי סכום פיצוי גלובלי בהתחשב בכל הגורמים הרלוונטיים, לרבות האפשרות להרשעתו של ר.ק. יתר על כן, בית המשפט העליון הסכים כי החיסכון למדינה אינו מצדיק פיצוי נוסף, שכן הוא אינו עולה בקנה אחד עם עקרונות דיני הנזיקין או עשיית עושר שלא כדין. בסופו של דבר, בקשת רשות הערעור נדחתה, והמבקשים חויבו לשלם את שכר טרחת עורך דינו של המשיב, ובכך הסתיים התיק.