בש"א 4894/07

תקציר

המשיב טען כי הבקשה לצו מניעה זמני אינה עומדת בדרישות החוק, ועל כן יש לדחותה. ראשית, הבקשה ותצהירו של המבקש לא נחתמו ולא אומתו כראוי. שנית, הבקשה לא כללה תביעה חדשה לצו מניעה קבוע. המבקש גם לא טען ולא הוכיח את סיכויי טענתו הקיימת. המשיבה הדגישה את חשיבות מטרתן הציבורית של העבודות – הקמת מחסום ביטחוני והסדרת נגישות לנכים – להטות את מאזן הנזקים לטובתה. המבקש לא הוכיח את זכויותיו במקרקעין עליהם בוצעו העבודות. עוד הדגיש המשיב כי הבקשה הוגשה לאחר תחילת העבודות, דבר ששינה את מצבה של המשיבה לרעה, ועל כן יש לאפשר את השלמת העבודות. זאת ועוד, המשיב טען כי המבקש סבל משיהוי משמעותי והגיע לבית המשפט בידיים לא נקיות, לאחר שהשתמש בכוח ובאלימות כלפי המשיב. באשר לטענות המבקש, הבקשה התייחסה רק לעבודות גידור, שהיו המשך לגדר קיימת, ומשכך לא נזקקה להיתר בנייה נפרד. המבקש לא הצליח להוכיח זכויות קנייניות או משפטיות כלשהן באזור בו בוצעו העבודות. המשיב גם הפריך את טענת הפגיעה בעסקיו של המבקש, וקבע כי הגדר תשפר את הגישה לקיוסק שלו. בנוסף, הדגישה המשיבה את התנהגותו הבלתי ראויה של המבקש ואת אלימותו בהפרעה לעבודות. לאחר בחינת הראיות והטענות, הגיע בית המשפט למסקנה כי אין צורך בסעד זמני. המבקש לא הוכיח את קיומן של זכויותיו או את סיכויי ההצלחה בתביעתו. מאזן הנוחות נטה לטובת המשיב, שכן הגדר שירתה אינטרס ציבורי חיוני בביטחון בית החולים, ועסקיו של המבקש לא ייפגעו. למרות שלא נמצא כי המבקש התמהמה, הוא פעל באופן פסול תוך שימוש בכוח. לפיכך, הבקשה לצו מניעה זמני נדחתה. המבקש חויב לשלם למשיב הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 4,500 ₪ בתוך 30 יום.