ע"א 186/78

תקציר

פסק דין זה עוסק בשאלה האם תכנית מפורטת לחלוקה מחדש של חלקות קרקע, המשנה גם את ייעודן של החלקות האמורות, צריכה להביא לתשלומי איזון בין בעלי הקרקע, במיוחד כאשר חלק מהנכסים עולים בערכם ואחרים יורדים בערכם עקב התוכנית. השופט ויתקון דוחה את הערעור בקובעו כי יש להתחשב בשווי החלקות ביחס זו לזו, ומאחר ששווי חלקות המערערת נותר ללא שינוי, הן אינן זכאיות ליתרת תשלומים משכניהן. למרות ששינוי הייעוד והחלוקה החדשה עשויים להיות חלק מאותה תכנית, מדובר בנושאים נפרדים, והיטל ההשבחה המשולם על עליית ערך עקב שינוי ייעוד הוא עניין שבין בעל הקרקע לבין הממשלה, בעוד שתשלומי האיזון הם בין בעלי הקרקע לבין עצמם. יתר על כן, קבלת טענת המערער תביא לתוצאה בלתי מתקבלת על הדעת בה אדם נהנה מייעוד משופר של נכסים של אחרים ללא כל שינוי בנכסיו. עם זאת, ממלא מקום הנשיא לנדרי סבור כי יש לכבד את החלטת ועדת התכנון המקומית לשלב את שינויי החלוקה והייעוד החדשים, ולראות את התוכנית כולה באופן מקיף. הואיל והתכנית משנה את ייעודן של חלקות אחרות, יש לראות בה חלוקה חדשה כמשמעותה בחוק, והמערערת זכאית ליתרת תשלומים משכניה בגין השינוי בשווי חלקתם, הן מבחינה פיזית והן מבחינת ייעודם. השופט א' ברק מסכים עם פרשנותו של השופט ויתקון לחוק, אך מגיע למסקנה שונה. הם מדגישים כי תפקידה של הממשלה בשינויי ייעוד מבדיל מצב זה מחלוקה מחדש טהורה, ויש להפריד בין הכספים הקשורים להשבחה או לפגיעה. ההשבחה הנובעת מפעולות ממשלתיות צריכה ללכת לממשלה, בעוד שכספים פרטיים צריכים לכסות את הנזק או הרווחים הנובעים מחלוקת החלקות.