ה"פ 18682-01-13

תקציר

המבקש ביקש פסק דין הצהרתי לפיו הוראות מסוימות בחוק תאגידי מים ודיור אינן חוקתיות וכי תאגיד המים והביוב המשיב אינו רשאי לנקוט נגדו בהליכי גבייה מנהליים, לרבות ניתוק אספקת המים שלו. המבקש טען כי הוא נאלץ להתקין בור ספיגה פרטי לביוב ואין לחייב אותו באגרות ביוב על ידי המשיב. כמו כן, טען כי החיובים עבור שירותי הביוב אינם מבוססים, שכן חלק מצריכת המים הייתה עבור בריכת השחייה והגינה שלו ולא חזרה למערכת הביוב. המשיב, לעומת זאת, טען כי המבקש אחראי לתשלומים וסירב לשלמם. בסופו של דבר, דחה בית המשפט את טענות המבקש וקבע כי הוראות חוק תאגידי מים ודיור תקפות וישימות. בית המשפט מצא כי חובת התשלום של המבקש עבור שירותי מים וביוב נקבעה בחוק וכי טענותיו בדבר קיזוז ואי קבלת שירותי ביוב משוללות כל יסוד. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי הפעלת הליכי הגבייה המנהליים על ידי המשיב הייתה מוצדקת בנסיבות העניין. המבקש חויב לשלם למשיב שכר טרחת עורך דין, וצו המניעה הארעי שניתן קודם לכן הוסר.