ע"א 3542/08

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לתביעת פיצויים בעקבות תאונת דרכים קטלנית שגבתה את חייהם של שני קטינים, א. א. ז"ל והיבה א. ז"ל. המחלוקת המרכזית נוגעת לחישוב אובדן ההשתכרות במהלך מה שמכונה "השנים האבודות", תקופה שנהוג להניח כי היא נעה בין גיל 21 לגיל 67. המערערים טענו כי הפיצוי צריך להתבסס על הנחות עבודה כלליות, אשר יציבו את נקודת המוצא של אובדן השתכרות בגיל 21, ללא קשר לשיקולים ענפיים. מנגד, המשיבים הצדיקו את הסטייה מהנחה זו, תוך שהם מציינים את המציאות האישית של הנפטרים, אשר כבני המגזר הערבי סביר להניח שהיו פטורים משירות צבאי ולכן היו נכנסים לשוק העבודה מוקדם יותר. בית המשפט הכיר בפטור משירות צבאי לאזרחים ערבים ובאופיו הפרטני של המקרה, ותמך בהחלטת הערכאה הנמוכה יותר לסטות מההנחה המקובלת. פסק הדין מדגיש את ההבחנה בין שימוש בנתונים סטטיסטיים מגזריים לבין נסיבותיו הספציפיות של המנוח. מאחר שהאחרון חל במקרה זה, מצא בית המשפט כי נקודת המוצא לחישוב אובדן השתכרות צריכה להיות 18 שנים, דבר המשקף את המציאות לפיה סביר להניח שהמנוח היה מתחיל להשתכר בגיל זה. היעדר נתונים מפורטים על מגמת התגברות התנדבותם של בני מיעוטים לשירות צבאי או לאומי לא הרתיע את בית המשפט מלהכיר במציאות האישית של הנפטרים. לפיכך, הערעור נדחה, והמערערים חויבו בהוצאות המשיבים עד לסכום של 15,000 ₪. המשנה לנשיאה י' עמית והשופט א' רובינשטיין הסכימו עם פסק הדין, אך הדגישו את הצורך בבחינה מחודשת של הנחות עבודה מבוססות לאור השינויים החברתיים, וקראו למסד נתונים מקיף בנושא.