ת"א 42215-07-19

תקציר

התובע השקיע בפרויקט בנייה במירון באמצעות בא כוחו, גריינמן. ההשקעה נעשתה על בסיס הסכם בעל פה עם הנתבעים, לוריא, ללא כל ערבויות או רישום זכויותיה של התובעת. התובע ביקש להשיב לו את השקעתו בתוספת רווחים לאחר ביטול העסקה. בית המשפט מצא כי השקעתה של התובעת בפרויקט עמדה על סך של 5,395,720 ₪ ועל לוריא להשיב סכום זה בתוספת ריבית והצמדה לפי מדד תשומות הבנייה ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום. התובע זכאי גם לרווח שהופק מהשקעתו, שהוא ההפרש בין הערכת שווי הנכס על ידי המומחה (7,060,809 ₪) לבין סכום ההשקעה (5,395,720 ₪) בסך 605,968 ₪. סכום זה, יחד עם דמי השכירות שקיבל התובע עד כה, מייצג את הרווח לו הוא זכאי כתוצאה מהשקעתו עד לביטול העסקה. טענתו של לוריא כי יש להפחית את עלויות הבנייה משום שהן מופרזות נדחתה, שכן ניתנה להם הזדמנות למנוע השקעות מיותרות וליהנות מעליית ערך הנכס. גריינמן, בא כוחו של התובע, הפר את חובת האמונים שלו בכך שהשקיע את כספי התובע ללא זהירות ראויה. עם זאת, הוא הותיר רושם אמין כי הוא לא פעל בזדון. לפיכך, הוא אחראי לכל סכום שלוריא לא ישלם לתובע. התובע לא תבע זכויות בנכס, אך אם לוריא אינו מקיים את פסק הדין, הוא יכול לבצע את החוב באמצעות הנכס. שני הנתבעים חויבו לשלם את הוצאות התובע, כולל 200,000 ₪ עבור שכ"ט עורך דין.