עש"א 24703-03-18

תקציר

פסק הדין מתייחס לערעור ולערעור שכנגד על פסק דין בנושא תשלום דמי ניהול ואחזקה לנכס. פסק הדין המקורי, שניתן על ידי המפקח על רישום המקרקעין, העדיף במידה רבה את חברת הניהול (המשיב), אשר הצליחה לתבוע שכר טרחה זה מהמערערים, אך עם הפחתות מסוימות. המערערים ערערו על פסק הדין במספר נקודות, אך במהלך הדיון התמקדו רק בחיובי הריבית וטענו להפחתה נוספת. בינתיים הגיש המשיב ערעור נגדי, וביקש לבטל את ההפחתות שביצע הממונה, ובפרט בכל הנוגע לשכר הפקיד וחיובי המע"מ. בית המשפט דחה את ניסיונו של המשיב לכלול את שכרו של הפקיד בהוצאות, והסכים עם הממונה כי הדבר אינו סביר. עם זאת, בית המשפט מצא לטובת המשיב בסוגיית מע"מ, וקבע כי יש להוסיף אותו לסכומים שנפסקו, שכן אין קשר בין המע"מ לבין שיעורי הריבית הנגבים. בשאלת הריבית הסכים בית המשפט עם קביעת הממונה כי הריבית החוזית מופרזת, ויש להפחיתה, שכן לא היה יחס סביר בין הריבית לבין הנזק הצפוי. בית המשפט בחן את המשתנים והחליט כי חוב דמי הניהול לכל שנה יגרור הפרשי ריבית והצמדה בהתאם להסכם הניהול, אך רק לתקופה של 24 חודשים, שלאחריה תחול הריבית הסטטוטורית. השופטים קיבלו את הערעורים בחלקם, וקבעו כי חוב דמי הניהול יחושב בהתאם, כאשר לכל תשלום יתווסף מע"מ. עוד קבעו כי על המשיב להשיב למערערים את ההפרש בין הסכום ששולם לבין הסכום החייב, בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין. השופטים הורו להחזיר את הערבויות למערערים, ומשלא הייתה החלטת רוב בהוצאות, לא ניתן צו להוצאות.