ס"ע 52630-03-12

תקציר

התובע, עובד חברת האבטחה הנתבעת, תבע את מעסיקו בגין זכאויות שונות הקשורות להעסקתו. נקודת המחלוקת העיקרית הייתה האם התובע פוטר או התפטר מעבודתו. בית המשפט בחן את חומר הראיות וקבע כי התובע אכן פוטר. לפיכך, התובעת הייתה זכאית לפיצויי פיטורים ולתמורה בגין הודעה מוקדמת. בית הדין חישב את הסכומים המדויקים בהתאם לשכרו של התובע ולהיקף תפקידו. בנוסף, בית הדין פסק לתובע פיצוי בגין אי קיום שימוע טרם פיטורין, שכן הנתבעת לא סיפקה לו הסבר ראוי לפיטוריו. התובעת תבעה גם פיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת כנדרש בחוק, אך בית הדין דחה טענה זו מאחר והתיקון הרלוונטי לחוק הודעה מוקדמת לעובד נכנס לתוקף לאחר סיום העסקתה של התובעת. בית המשפט הכריע גם במספר תביעות נוספות, בהן דמי הבראה, תשלומי ותק נוספים, דמי אש"ל, דמי חגים, פדיון חופשות, שכר עבור מכינה, ימי רענון, פיצוי בגין אי הפרשה לקרן פנסיה, החזר ניכויים מהשכר והוצאות נסיעה. חלק מהטענות הללו אושרו, בעוד שאחרות נדחו על סמך הנסיבות והראיות הספציפיות שהוצגו. התובעת ביקשה להטיל על הנתבעת את חבות המס הנגזרת מהסכום שנפסק, אך בית המשפט דחה בקשה זו בקובעו כי אין לו סמכות לדון בעניין זה. לבסוף, חויב הנתבע לשלם לתובע סכומים שונים, לרבות פיצויי פיטורים, תמורה בגין הודעה מוקדמת, פיצוי בגין אי קיום שימוע, ותק נוסף, דמי חגים, הפרשות שלא לקרן פנסיה, החזר ניכויים שלא כדין והוצאות נסיעה. הנתבע חויב גם בתשלום שכר טרחת עורך דינו של התובע. פסק הדין אמור היה להתבצע בתוך 30 יום מיום הצגתו, וניתן להגיש ערעור לבית הדין הארצי תוך 30 יום מיום הצגתו. פסק דין זה ניתן ביום 30.12.2013.