ת"א 11431-09-17

תקציר

התובע, נהג משאית שהועסק על ידי החברה הנתבעת, תבע פיצויים בגין פגיעה בעבודה שנגרמה לו ביום 2.7.2015, בעת פריקת סחורה ממשאיתו. התובע קפץ הצידה כדי להימנע מחבילה שלדעתו עומדת ליפול, ותוך כדי כך נפצע בכתפו הימנית. לטענתו, הנתבעת לא יישמה נוהלי עבודה בטוחים, מה שהוביל לתאונה. הנתבע הכחיש את אחריותו וטען כי התובע הוא האחראי הבלעדי לאירוע בשל עבודתו הפזיזה והמהירה. בית המשפט פסק לטובת התובעת, בקובעו כי הנתבעת הפרה את חובת הזהירות בכך שלא יצרה סביבת עבודה בטוחה ולא נקטה אמצעי זהירות סבירים. הראיות הראו כי שיטת העבודה של הנתבעת, שכללה פריקת חבילות ארוזות באופן לא אחיד, לא הייתה בטיחותית. פעולתו של התובע לקפוץ הצידה כדי למנוע את נפילת החבילה הייתה סבירה בהתחשב בנסיבות. לפיכך, בית המשפט ייחס אחריות מלאה לנתבע. מבחינת הפיצויים, פסק בית המשפט לתובע 77,600 ₪ בגין הפסדי שכר בעבר, 148,750 ₪ בגין אובדן כושר השתכרות עתידי, 28,290 ₪ בגין הפסדי פנסיה ו-5,000 ₪ בגין סיוע בעבר ובעתיד מאחרים, וכן 70,000 ₪ בגין נזק לא ממוני. בניכוי תשלומי המוסד לביטוח לאומי, סך הפיצויים הסתכם ב-191,260 שקל, לצד 7,000 שקל הוצאות ושכר טרחת עורכי דין. הנתבעים חויבו לשלם סכומים אלה בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין, כאשר לאחר מכן יצטברו הפרשי ריבית והצמדה. פסק דין זה נועד לפצות את התובע בגין פציעתו ולחייב את הנתבעת לשאת באחריות למחדלה בשמירה על מקום עבודה בטוח, תוך מתן תזכורת לחשיבות ההקפדה על תקנות הבטיחות בעבודה למניעת מקרים מסוג זה.