רע"פ 11165/08

תקציר

המבקש קיבל קנס בגין חניה על מדרכה בתל אביב-יפו, עליו ערער במספר הזדמנויות, בטענה לעמידה במדיניות החניה המקומית. למרות התנגדותו הראשונית בשנת 2004, סירבה עיריית תל אביב-יפו, באמצעות הגב' רונית חורש, לבטל את הקנס בנימוק של הפרעה להולכי רגל. הוא המשיך לבקש ביטול, בטענה לשמירה על מדיניות החניה של העירייה לבעלי היתרים. בשנת 2008 הגיש "בקשה דחופה לסעד במעמד צד אחד" לבית המשפט לעניינים מקומיים בתל אביב-יפו, בבקשה לבטל או לעכב את גביית הקנס לצורך הכנת כתב הגנה. בית המשפט דחה את בקשתו בשל שיהוי של שלוש שנים בהליך המשפט לאחר קבלת הודעת הקנס. הוא ערער על החלטה זו לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, שנדחה אף הוא, שכן לא מצא עילה מוצדקת להארכת מועדו להגשת בקשה למשפט. המבקש טען כי דחיית ביטול הקנס נעשתה על ידי אדם בלתי מורשה, אך בית המשפט קבע כי רק החלטת הפקיד, ולא חתימתו, נחוצה מבחינה משפטית. בתי המשפט לא מצאו כל שאלה משפטית בעלת חשיבות רחבה להיעתר לערעור שני, והגיעו למסקנה כי המבקש לא עמד במועדים להגשת בקשה להישפט, ומכאן דחיית ערעורו. בית המשפט אישר כי חלף הזמן לערער משפטית על ההרשעה, וקבע את חובתו לשלם את הקנס. משכך, דחה בית המשפט העליון את בקשתו לערעור נוסף, בנימוק של היעדר השלכה משפטית משמעותית או הצדקה לטענותיו.