ע"א 1170/00

תקציר

התביעה, שהוגשה בשנת 1993, נוגעת לתביעה של עותר שנורה במהלך האינתיפאדה הראשונה בשכם. המחלוקת העיקרית היא האם העותר נורה על ידי חייל צה"ל. לאחר דיונים רבים בבית המשפט המחוזי ובבית המשפט העליון, נדחתה התביעה מחוסר ראיות מספיקות המוכיחות כי העותר אכן נורה על ידי קצין צה"ל. החלטת בית המשפט המחוזי התבססה על סתירות בין גרסאות העותר והקצין לאירועים, וכן על הימנעותו של העותר מלהציג ראיות מכריעות, לרבות קליע שהוצא לכאורה מגופו. הקליע, שאבד על ידי בא כוח העותר ונמצא מאוחר יותר, עבר בדיקה בליסטית, אך התוצאות לא הוכיחו באופן חד משמעי כי נורה מנשק צה"לי. עוד ציינו בתי המשפט כי גרסתו של העותר לאירועים הותירה ספק באשר לאפשרות שנורה על ידי הקצין המדובר. למרות ההליכים הארוכים, בית המשפט החוקר לא השתכנע בטענת העותר. הערעור על החלטת בית המשפט המחוזי נדחה מחוסר ראיות משכנעות, והקליע לא הותר כראיה בשל מקורו המפוקפק וחוסר תועלתו. השופט א' גרוניס והשופט ס' ג'ובראן הסכימו עם ההחלטה.