בש"פ 6130/17

תקציר

הכרעת הדין האמורה מתייחסת לתיק פלילי בו היה המערער מעורב לכאורה באירוע דקירה. על בית המשפט להחליט אם לעכב את המערערים עד תום ההליכים המשפטיים נגדם. השופט פותח בפירוט שלושת התנאים הנדרשים להצדקת מעצר, ובהם קיומן של ראיות לכאורה לאשמה, עילות מעצר והיעדר חלופת מעצר. נקבע כי קיימות ראיות מספיקות לקיום התנאי השני, דהיינו, הסכנה הנשקפת מהמערער. באשר לתנאי הראשון, השופט בוחן את הראיות שהציגה התביעה ומגיע למסקנה כי אכן קיימות ראיות לכאורה המצביעות על אשמתו של המערער. ראיה זו כוללת את עדותה של עדה, קארין, שזיהתה את המערער כדוקר, למרות סתירות מסוימות בדבריה. השופט מדגיש כי הליך הזיהוי יכול היה להתנהל טוב יותר, אך מציין כי עדותה של קארין אינה בודדת, שכן ראיות אחרות תומכות בטענה כי המערער היה מעורב בדקירה. יתר על כן, השופט מדגיש כי טענת ההגנה לגבי תוקף נוסף שלא זוהה אינה נתמכת וסותרת על ידי עדים אחרים. לפיכך, נחה דעתו של השופט כי התביעה הציגה סיכוי סביר להרשיע את המערער. לבסוף, השופט מתייחס לטענת האפליה וחוסר השוויון בין המערער לבין נאשם אחר, וקובע כי אין להטיל ספק בהחלטת התביעה בעניין זה בערעור זה. השופט מסכים עם הערכתו של בית משפט קמא כי אין מקום לחלופת מעצר במקרה זה, נוכח מסוכנותו של המערער ועברו בעבירות, לרבות עבירות נשק קודמות. אשר על כן, בקשת השחרור נדחית, והמערער יישאר במעצר עד תום ההליכים המשפטיים.