עת"מ 31594-10-14

תקציר

ועדת הערר טענה כי יש לדחות את ערעורו של העותר משום שהטענות שהועלו בערר לוועדה אינן זהות לטענות שהועלו בעתירה לבית המשפט, ולכן האחרון לא יכול היה לבחון אותן. לגופו של עניין טענה הוועדה כי החלטתה היא החלטה תכנונית מקצועית וסבירה, שהעותרת לא סיפקה כל סיבה להתערב בה. הוועדה המקומית טענה כי יש לדחות את העתירה משום שהוגשה בחוסר תום לב, והעותר אכן השתמש בנכס בניגוד להיתר. עוד טענה הוועדה כי אל לו לבית המשפט להחליף את שיקול דעתה התכנוני של ועדת הערר בשיקול דעת משלו, מה גם שפנייתו של העותר לוועדה כללה עמוד אחד בלבד. גם המשיבים 3 עד 12 ו-13 עד 14 ביקשו לדחות את העתירה, בטענה שהעותר פעל בחוסר תום לב והסתיר עובדות מבית המשפט. עוד טענו כי החלטת ועדת הערר הייתה מאוזנת וסבירה, וכי אין הצדקה להתערב. השופט הסכים עם המשיבים כי החלטת ועדת הערר סבירה וראויה, וכי הוועדה היא הגוף המתאים להחליט בעניינים תכנוניים אלה. השופט הדגיש כי בית המשפט אינו יכול להחליף את שיקול דעתה המקצועי של ועדת הערר לתכנון ובנייה בשיקול דעתו, ולכן דחה את העתירה. העותר חויב בהוצאות המשיבים ובשכר טרחת עורך דין.