ת"א 9310-09-16

תקציר

המקרה שלפנינו הוא תביעת נזיקין שנגרמו לתובעים, בעלי נכסי נדל"ן, בגין ביצוע עבודות תשתית להקמת רכבת קלה בתל אביב. התביעה, בסך 7,802,824 ₪, מופנית נגד גופי הביצוע והפיקוח של הפרויקט. הנתבעים הגישו בקשה לדחיית התביעה על הסף, בטענה כי התביעה אינה מגלה עילת תביעה וכי בית המשפט המחוזי נעדר סמכות עניינית. לטענתם, הפנייה של התובעים היא להגיש תביעה לפיצויים לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבניה, הקובע את הליך תביעת הפיצויים בגין קרקע שנפגעה מתכנית בנייה. מאחר שהתובעים לא מימשו אופציה זו בתוך מגבלת הזמן של 3 שנים, טוענים הנתבעים כי כעת הם מנועים מלהגיש תביעה אזרחית. בנוסף, טוענים הנתבעים כי תביעת התובעים מהווה ניסיון לעקוף את ההליך המשפטי לערעור על תכנית ויש לדון בה בבית המשפט לעניינים מנהליים. עוד נטען, כי הימנעותם של התובעים מגילוי טענה קודמת דומה (טענת ארליך) עולה כדי חוסר שפיות. התובעים, לעומת זאת, טוענים כי תביעתם היא תביעה נזיקית המבוססת על רשלנות והפרת חובות חקוקות, המצויות בסמכותו המהותית של בית המשפט המחוזי. המטרדים והנזקים הנטענים, לרבות אובדן רווחים ונגישות מופחתת, אינם נופלים בגדרו של סעיף 197, ומכאן שתביעת הנזיקין תקפה. זאת ועוד, טוענים התובעים כי תביעתם מופנית כלפי האופן הרשלני בו בוצעה התכנית ולא כלפי אישורה, ולפיכך מהווה חריג לכלל שנקבע בעניין עניין קטן. בית המשפט מצדד בתובעים, וקובע כי העובדות והעילות שהוצגו מקימות עילת תביעה לכאורה כנגד הנתבעים. טענות הנתבעים בדבר תחולתו של סעיף 197 וחוסר השפיות הנטען זוכות להתייחסות הולמת יותר בהליך העיקרי. לפיכך, הבקשות לדחיית התביעה על הסף, נדחות. הנתבעים חויבו לשלם לתובעים הוצאות משפט, בסך 35,100 ₪, בתוך 45 יום.