בש"א 3521/06

תקציר

המשיב טוען כי יש לדחות את הבקשה לסעד בשל חוסר יושר, ניקיון ושיהוי, וכי הם אינם דורשים את המערכת הנדונה, מתוך כוונה לאפשר לה להסתיים באיטיות. הם גם לא מתכוונים להתקשר עם גורם אחר לתחזוקת המערכת ויכולים לנהל את התעבורה בעלות נמוכה יותר. לגופו של עניין, הם טוענים כי התביעה, אם בכלל, צריכה להיות כספית. משכך, מבקשת המבקשת לחייב את המשיבה לכבד חוזה ל-7 שנים, עליו חולקת המשיבה, בנימוק של חוסר עמימות בתנאי החוזה, הקובעים במפורש משך זמן קצר יותר. בית המשפט, בבואו להעריך את סיכויי הצלחתו של המבקש, מסכים עם פרשנותו של המשיב ומוצא כי הבנתו של המבקש אינה סבירה, במיוחד בהתחשב בהתנהלותם בעבר ובלשונו הברורה של החוזה. זאת ועוד, גם החלטת המשיב לבטל את החוזה בהתראה של 30 יום מוצדקת, ושתיקת המבקש עם קבלת הודעת ההארכה יכולה להתפרש כקבלה. בית המשפט מדגיש כי סעד זמני כמעט ולא ניתן ורק במקרים בהם הנזק הוא בלתי הפיך. מאחר שהמשיבה אינה זקוקה עוד למערכת, כפייתה להמשיך תטיל עליה נטל כספי מיותר. במקום זאת, על המבקש להגיש תביעה כספית בגין כל הפסד. בנוסף, יש להתייחס לסבירות החלטת המשיב להפסיק את השימוש במערכת בעתירה מינהלית. אשר על כן, הבקשה לסעד זמני נדחית, והמבקש מחויב לפצות את המשיב בגין הוצאותיו.