ע"ז 3671-09-17

תקציר

השופט פותח וקובע כי אין סיבה לפסול את הצוואה. אין פגמים צורניים בצוואה – היא כתובה, מתוארכת ונחתמת על ידי המצווה בפני שני עדים, שגם חתמו על הצוואה, הכל בהתאם לדרישות החוק. טענות הנתבע בדבר איומים, כפייה והשפעה בלתי הוגנת כלפי המצווה לערוך את הצוואה אינן מוכחות, מה גם שהכפייה הנטענת הסתיימה עם מותו של הכופה, אך המצווה לא ביטל את הצוואה. גם בסרטון של המצווה משנת 2016 מביעה רצון ברור להעביר את כל רכושה לתובע, מה שמעיד עוד יותר על רצונה החופשי. לאחר מכן פונה השופט לטענת הנתבע כי הצוואה פסולה משום שהעדים חתמו רק על העמוד השני של הצוואה בת שני העמודים. השופט קובע כי חתימות העדים עומדות בדרישות החוק, שכן החוק אינו מחייב חתימות בכל עמוד. במקום זאת, העדים חתמו באותה הזדמנות כמו המצווה, המאשרים כי המצווה הצהיר וחתם על הצוואה. עוד קובע השופט כי אמיתות הצוואה נתמכת בעדותו של מנהל הצוואה באשר לנסיבות ניסוחה וחתימתה. יתר על כן, נחה דעתו של השופט כי חתימת טביעת האצבע על הצוואה היא חתימת המצווה, שכן המצווה לא ידע לכתוב את שמה ובדרך כלל חתם על מסמכים בטביעת אצבעה. השופט מציין כי טביעת האצבע הקטנה והמטושטשת תואמת את חתימתו הרגילה של המצווה ואינה מטילה ספק באמיתות הצוואה. באשר לטענת הנתבע לאיומים, כפייה והשפעה בלתי הוגנת, קובעת השופטת כי סעיף 30(א) לחוק הירושה הופך כל הוראת צוואה שהושגה באמצעים אלה לבטלה. עם זאת, סעיף 31 לאותו חוק קובע כי אם חלפה שנה מבלי שהמצווה ביטל את הצוואה לאחר הפסקת הכפייה, הצוואה תקפה. הנאשם לא הוכיח כל כפייה או השפעה בלתי הוגנת. במקום זאת, הראיות והעדויות מצביעות על עצמאותו של המצווה, יכולתו הפיזית ויכולתו הקוגניטיבית. המצווה גם קיים קשרים עם אחרים ולא היה תלוי בתובע לסיוע. מעורבותו המוגבלת של התובע בעריכת הצוואה והעובדה שהמצווה יזם את הצוואה תומכים בכך אף יותר. השופט דוחה גם את טענת הנתבע כי יש לפסול את הצוואה משום שחתימת המצווה זויפה וכי היא נערכה תחת איום, כפייה או השפעה בלתי הוגנת. משכך, השופט פוסק כי הצוואה מיום 28.6.95 תקפה ומורה על קיום הצוואה. מאחר שתביעות הנתבע נדחות, הם נדרשים לשלם לתובע 55,000 ₪ שכר טרחת עורך דין בתוך 30 יום.