ע"א 1409/06

תקציר

עניינו של פסק הדין הנדון בבקשה להארכת המועד האחרון להגשת בקשה להגשת בר"א (כך נראה, בישראל) על ידי המבקשים, גרינברג ורבקה גרינברג, אליהם הצטרפו אריה גרינברג, נגד המשיבים, מוניק טובול, מוניק קרן-יער, יער הדובים, יואב לורך ורשות הפיתוח. המחלוקת המרכזית נסובה סביב סיווגה של החלטה קודמת של בית המשפט המחוזי בירושלים בעניין חלוקת הזכויות בדירות שנרכשו מרשות הפיתוח. המבקשים ביקשו לערער על החלטה זו, אך עמדו בפני דילמה באשר להליך הראוי, שכן טיבה של החלטת בית המשפט המחוזי – בין אם מדובר בפסק דין ובין אם בהחלטה מסוג אחר – קבע את הפרוצדורה הנדרשת להמשך ההליך המשפטי. המשיבים, למעט רשות הפיתוח, טענו כי יש לראות בהחלטת בית המשפט המחוזי פסק דין, ואילו רשות הפיתוח הציעה לראותו כהחלטה אחרת. בסופו של דבר, פסק בית המשפט לטובת המשיבים, וסיווג את החלטת בית המשפט המחוזי כהחלטה מנהלית שאינה פסקת דין. בהגיעו למסקנה זו, החיל בית המשפט את "מבחן סגירת התיק", בקובעו כי ההחלטה על פירוק השותפות ומינוי מפרק לא סיימה את התיק, שכן היו תלויות ועומדות פעולות עזר נוספות לביצועה. משכך, אושרה הבקשה להארכת מועד, המאפשרת למבקשים להגיש בקשת רשות ערעור בתוך 10 ימים מיום מתן פסק הדין. עוד נקבע בפסק הדין כי הפיקדון והאגרות ששולמו בגין הערעור הראשוני יועברו לבקשת רשות הערעור.