בש"פ 5746/22

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית בקשה לחופשה לצורך ערעור על צו מעצר. על פי החוק, רשות ערעור ניתנת רק בנסיבות חריגות, ועניינו של המבקש לא נכלל בגדרם של חריגים אלה. הבקשה התבססה על שתי טענות עיקריות; ראשית, כי מעצרו של המבקש הוארך שלא בפניו, בניגוד להוראות חוק המעצרים. עם זאת, בפסקי דין קודמים נקבע כי פגם פרוצדורלי מסוג זה אינו שולל את תוקפו של צו המעצר עצמו, במיוחד נוכח אופי עבירות האלימות שביצע המבקש. שנית, המבקש טען כי היה על בית המשפט לשחררו עם חלופת מעצר, ללא צורך בתסקיר משירות המבחן. השופט קבע כי בהתחשב בחומרת העבירות, יש צורך בהערכה מקצועית כדי לקבוע האם נשקפת מהמבקש סכנה ולשקול חלופות מתאימות. השופט דחה גם את טענת המבקש כי הרכב קודם התכוון לשחררו, והסביר כי למבקש אין זכות לבחור את ההרכב שיבחן את עניינו, וכי ההחלטה הנוכחית עולה בקנה אחד עם פסיקות קודמות. בסופו של דבר, בקשת רשות הערעור נדחתה.