ע"א 11533/05

תקציר

המקרה נסוב סביב החלטת האסיפה הכללית של קיבוץ קליה לגרש את אחד מחבריו בגין אי דיווח על הסתרת כספים מהקיבוץ על ידי אשתו, בניגוד לסעיף 36(ב) לתקנון הקיבוץ. בית המשפט המחוזי פסק בעבר לטובת החבר, וקבע כי מעשיו אינם מצדיקים הרחקה. פסק הדין, שניתן על ידי השופט ג'ובראן ואליו הצטרף השופט אלון, מתמקד בפרשנות המצמצמת של התקנות כך שלא יכללו מקרים של התנהגות בלתי הולמת קלה, תוך הדגשת חומרתה הקיצונית של הסנקציה. גם השופטת פרוקצ'יה מסכימה, מדגישה את הצורך במידתיות ובתום לב בהחלטות לגירוש חברי קיבוץ, ומדגישה את חובתה של האסיפה הכללית לשקול זכויות וחלופות שנצברו. הפרת אמונים, אף שאינה מוסרית, אינה נחשבת עילה מספקת להרחקה כאשר היא מאוזנת אל מול זכויותיו, השקעותיו ונסיבותיו האישיות של החבר. פסק הדין מדגיש את אופיים הייחודי של הקיבוצים ואת חומרת הגירוש, ומצדיק התערבות שיפוטית במקרה זה לביטול ההחלטה. החלטת הרוב מחזקת את עקרון המידתיות ומדגישה את האוטונומיה של הקיבוצים, המתערבים רק במקרים חריגים בעלי חומרה קיצונית.