ע"א 307/72

תקציר

בעל מכבסה ערער לבית המשפט העליון על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים, שדחה את תביעתו לניכוי פחת בגין "נכס עסקי" לפי חוק מס הכנסה. המשיב, לעומת זאת, דחה את דרישת המערער לנכות פחת לשנת המס 1957, בנימוק שהמכונות והציוד ששימשו למכבסה שלו אינם מהווים "מכונות וציוד המשמשים לתעשייה", כנדרש בחוק מס הכנסה. לאחר ביקור במכבסה של המערער ועיון בראיות ובעדויות המומחה, הגיע נשיא בית המשפט המחוזי למסקנה כי המונח "תעשייה" הוא עמום ויכול לכלול את עסקיו של המערער, אך בסופו של דבר החליט כי היעדר הייצור פירושו שהעסק אינו יכול להיחשב תעשייתי. בית המשפט העליון, לעומת זאת, פסק לטובת המערער. היא קבעה כי המונח "תעשייה" אכן יכול לכלול מפעלים שאינם מייצרים סחורות, כל עוד הם דומים למפעלים תעשייתיים מבחינת ארגון, היקף, שיטות תפעול, ציוד בשימוש והשקעות הון. יתר על כן, שופטי בית המשפט העליון הסכימו כי דיוני הכנסת יכולים להיות מקור לגיטימי לפרשנות לשון החקיקה. השופט אשר הדגיש כי יש לקיים את כוונתו הברורה של המחוקק, כפי שבאה לידי ביטוי בדיוני הכנסת, וכי יש לפרש את המונח "תעשייה" במקרה זה כך שיכלול ענפי שירותים. משכך, קיבל בית המשפט העליון את הערעור, הפך את החלטת בית המשפט המחוזי והורה למשיב לאפשר למערער לנכות פחת בגין נכסיו העסקיים.