הפ"ב 12391-06-11

תקציר

פסק הדין סובב סביב סמכותו של בורר לחייב אדם שאינו חתום על ההסכם, מר שרבט, לפסק בוררות. בית המשפט מכיר בכלל לפיו כוחו של בורר נובע אך ורק מהסכמה, ולכן לא ניתן לכפות על צד להשתתף בבוררות בניגוד לרצונו. עם זאת, ישנם חריגים לכלל זה, ובית המשפט שואף לקבוע אם מר שרבט נופל בגדר אחד מהחריגים הללו. בית המשפט בוחן את נסיבות מעורבותו של מר שרבט בהליך הבוררות, לרבות תפקידו כדירקטור ובעל שליטה בחברה החתומה על הסכם הבוררות, וכן את הצעתו האישית והבטחתו למילוי התחייבויות החברה. מפסק הדין עולה כי מר שרבט הוא אכן "צד קרוב" לחברה ולמעשה מהווה את "זרועה הארוכה" של החברה. משכך, בית המשפט פוסק כי יש לכבול אותו להליכי הבוררות ולפסק הבוררות הנובע מכך. זאת ועוד, בית המשפט דוחה את טענותיו של שרבט כי הבורר לא נתן לו הזדמנות להציג את עמדתו וכי מר שרבט משוחרר מאחריותו בשל שינוי מהותי בהסכם. בית המשפט מדגיש כי מדובר בטענות מהותיות שאינן מתאימות להליכי ביטול. לבסוף, בית המשפט אינו מוצא סיבה להאמין כי אישור פסק הבורר יביא לעיוות דין. משכך, הבקשה לביטול פסק הבוררות נדחית, והפרס עצמו מאושר. בנוסף, נדרשים שרבט ומר שרבט לכסות את הוצאותיה של לידר בסך 10,000 שקל.