בג"צ 6905/18

תקציר

פסק הדין דוחה את העתירה נגד צו הריסה, ומאשר את החלטתו המתוקנת של המפקד הצבאי להרוס מבנה ששימש מחבל. בתחילה, היה פגם פרוצדורלי בכך שלא בחנו את כל חוות הדעת הדרושות לפני ההחלטה הראשונה, אך זה נרפא בהחלטה השנייה. בית המשפט הדגיש את התכלית המרתיעה של ההריסה מכוח תקנה 119 לתקנות ההגנה, אמצעי שנועד למנוע פעולות טרור באמצעות אזהרה למפגעים פוטנציאליים באמצעות הפגיעה במשפחותיהם. הלגיטימיות של שימוש בתקנה זו, בהתחשב במצב הביטחוני בישראל, חזרה על עצמה. הטיעונים הדגישו את האיזון בין ביטחון המדינה לזכויות הפרט, והדגישו את הצורך בשמירה על הביטחון גם במחיר של הפרות זכויות מסוימות. השופטת וילנר והשופטת ברק-ארז הסכימו כי הנוהל המתוקן והצורך בהרתעה מצדיקים את ההריסה, ורואים בה סבירה ומידתית למרות פגיעה אפשרית בתושבים בלתי מעורבים. מנגד, השופט קרא חלק על כך, והטיל ספק בהרחבת ההריסה משתי קומות לבניין כולו, בטענה שהיא בלתי מידתית ובלתי סבירה, במיוחד בהתחשב ברמת מעורבות הדיירים ובצו ההריסה הקודם משנת 1990. עם זאת, הרוב אישר את החלטת הרשות, עם צו מניעה זמני שיאפשר לעותר זמן להסתגל.