ת"א 11136-09-18

תקציר

הסוגיה המרכזית בתיק זה היא פרשנותו של הסכם מכר בין הנתבעים לבין ערפן פאהום בדבר העברת זכויות בחלקת קרקע בכפר דבוריה. התובעת, שקיבלה את זכויותיו של ערפן באותה חלקת קרקע באמצעות עסקת מתנה, טענה כי הסכם המכר העניק לנתבעים זכויות רק בחלקת משנה, ולכן ביקשה להסיר הערת אזהרה הרשומה לטובת הנתבעים על החלקה. מנגד, טענו הנתבעים כי ההסכם העניק להם זכויות בכל החלקה המקורית, לרבות חלקת הבית. בית המשפט בחן את חומר הראיות ומצא כי בהסכם המכר, יחד עם התשריט המצורף וייפוי הכוח, צוין במפורש כי הנתבעים רוכשים זכויות רק בחלקת המשנה. עדותו של עורך הדין שניסח את ההסכם ובא כוחו של ערפן במהלך העסקה תמכו בעמדת התובע כי הכוונה הייתה תמיד למכור ולרכוש את חלקת המשנה, וכי ההתייחסות לחלקה המקורית בהסכם הייתה טעות קולמוס. טענות הנתבעים כי לא היו מודעים לשרטוט כלשהו ולא הסכימו לחלקת המשנה נדחו, שכן חזקה כי חוזה חתום מובן על ידי החותמים. זאת ועוד, הנתבעים לא הביאו כל ראיה לכך שעסקת המתנה בין התובע לבין ערפן הייתה פיקטיבית או מזויפת. בסופו של דבר, הגיע בית המשפט למסקנה כי הנתבעים רכשו זכויות רק בחלקת המשנה ואין להם כל טענה לחלקת הבית. לפיכך, היא קיבלה את טענת התובעת והורתה על מחיקת הערת האזהרה הרשומה לטובת הנתבעים בחלקת הבית. בנוסף, חויבו הנתבעים לשלם לתובע 4,000 ₪ הוצאות משפט ו-40,000 ₪ שכר טרחת עורך דין.