עת"מ 2211/08

תקציר

פסק הדין דן במעמדם של ילדי עובדים זרים בישראל שאינם זכאים לאזרחות לפי החלטת ממשלה 156, החלה על ילדי שוהים בלתי חוקיים. בית המשפט קובע כי אף שההחלטה עצמה היא חד-משמעית ואינה כוללת את העותרים, נפל פגם פרוצדורלי באופן שבו טיפלו הרשויות בעניינם. באופן ספציפי, משרד הפנים הכיר בקיומן של נסיבות הומניטריות מיוחדות והעביר את המקרים לוועדה בין-משרדית לבחינה נוספת, אך החלטת הוועדה לא התייחסה לשיקולים אלה. לפיכך, השופט קובע כי יש להחזיר את העתירות לוועדה הבין-משרדית לעניינים הומניטריים לצורך מתן הסבר מפורט להחלטתה, בהתחשב בנסיבות ההומניטריות בהן הכיר משרד הפנים. פסק הדין מדגיש את שיקול דעתו של שר הפנים בעניינים אלה ואת תפקידם המצומצם של בתי המשפט, שעל עצמם לכבד את הפרדת הרשויות. השופטת מציינת את פניותיהם האמוציונליות של הילדים ובני משפחותיהם, אך מדגישה כי הפסיקה צריכה להתבסס על החוק. מכאן, שפסק הדין מצדד במשיבים ומאשר כי העותרים אינם זכאים למעמד לפי החלטת ממשלה 156, והמוצא היחיד הוא באמצעות שיקולים הומניטריים.