ת"א 5782-08-07

תקציר

פסק הדין דוחה את הבקשה בטענה כי אין להחיל רטרואקטיבית את התקנות החדשות המסדירות את אגרות בית המשפט ושיעורן. הבקשה מנסה לפרש את הוראת המעבר של תקנה 23(2) כך שהאגרות המופחתות לפי התקנות החדשות יחולו על כל אגרה שלא שולמה לפני מועד התחילה. עם זאת, פסק הדין מצדד בפרשנותה של המדינה, ומסכים כי הכלל הרחב המוגדר בתקנה 23(2) מסווג את אגרת בית המשפט לפי מועד פתיחת ההליך ולא לפי מועד התשלום בפועל. הדבר עולה בקנה אחד עם העיקרון הבסיסי במשפט הישראלי לפיו האגרה משולמת בעת הגשת התביעה. זאת ועוד, פרשנותם של המבקשים אינה עולה בקנה אחד עם לשון התקנה והתכלית אותה היא משרתת. פסק הדין מדגיש כי התקנה נועדה לאזן בין שיקולים מערכתיים – כגון הימנעות מהחזרים חשבונאיים או תשלומים נוספים בין המדינה לבעלי הדין – לבין שיקולים של ודאות וצדק. לפיכך, התקנות הישנות יחולו על הליכים התלויים ועומדים לפני מועד התחילה, ויבטיחו כי בעלי דין שכבר שילמו שכר טרחה לא יהיו זכאים להחזרים, ואילו אלה שלא שילמו לא יהיו פטורים מחובותיהם. גם עתירותיהם החלופיות של המבקשים לפטור מתשלום האגרה בשל אי כושר כלכלי או לדחות את מועד התשלום נדחות. בפסק הדין צוין כי המבקשים לא פעלו בהתאם לנוהל הנדרש לפטורים אלה ולא מסרו את הפרטים הדרושים על מצבם הכלכלי. השופט מגיע למסקנה כי המבקשים לא עמדו בנטל המשמעותי להוכיח את בטלותן של התקנות הישנות, וחוסר סבירותן הקיצוני אינו מצדיק תחולה רטרואקטיבית של התקנות החדשות. אשר על כן, הבקשה נדחית, ולא ניתן צו להוצאות, בהתחשב בנסיבות. פסק דין זה ניתן בהיעדרם של הצדדים ביום 7.1.2009.