ב"ל 23369-04-19

תקציר

התיק בבית המשפט סובב סביב תביעה שהגיש פסנתרן, שסבל מפגיעה בעבודה שהוכרה על ידי בית המשפט בשנת 2003. התובע עבר מספר ועדות רפואיות במהלך השנים, עד שבסופו של דבר נקבעה לו נכות בשיעור של 75% בשנת 2012. על החלטה זו ערער הנאשם, ולא חל שינוי ברמת הנכות. בשנת 2019 קיבלה התובעת מכתב המזמין אותה לוועדה רפואית נוספת על מנת שתשקול מחדש את דרגת הנכות שלה. התובעת טענה כי לא חל שיפור ובמקום זאת מצבה החמיר. הראיות שהוצגו כללו עדויות של התובע וד"ר שנירר, שחתמו על המסמך שצורף להחלטת פקיד התביעות המזמין את התובע לוועדה הרפואית. עדותו של ד"ר שנירר לא שכנעה את השופט כי הפעיל שיקול דעת ראוי בהזמנת התובע להערכה רפואית נוספת. הרופא לא סיפק כל נימוק בהחלטתו ולא ברור אם בכלל עיין בתיק הרפואי של התובע. זאת ועוד, השופטת לא שכנעה את טענתו של ד"ר שנירר כי מצבו של התובע צפוי להשתפר עם הזמן, מה גם שבהחלטה הקודמת של הוועדה הרפואית לעררים נקבע ההיפך. השופטת הדגישה כי הבחינה המחודשת של נכותו של התובע לפי תקנה 37 צריכה להתבסס על שיקולים רפואיים בלבד. כל נימוק אחר מאחורי ההחלטה לא יהיה ראוי. מאחר שהחלטתו של ד"ר שנירר לא התקבלה מטעמים רפואיים תקפים, פסק השופט לטובת התובע וביטל את ההחלטה לכנס מחדש את הוועדה הרפואית. הנתבע חויב לשלם לתובע הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 4,000 ₪ בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין. פסק הדין לא שלל את האפשרות להערכות עתידיות לפי תקנה 37 אם יתקיימו תנאיה.