ת"א 24243-05-22

תקציר

השופטת קבעה כי על הנתבעת לשלם לתובע 75,000 ₪, בעקבות מחלוקת על הסכם היפרדות שנחתם בין הצדדים. בהסכם נקבע כי הנתבע יחזיר לתובע 100,000 ₪ שנתן כהלוואת בעלים לחברה, ובמקרה של שיהוי ישלם הנתבע 3,000 ₪ לחודש עד לפירעון מלוא הסכום. השופטת פירשה את התשלומים החודשיים כתשלום נוסף, ולא כחלק מ-100,000 השקלים, בהתבסס על התנהלות הצדדים בעת ביצוע החוזה, ממנה עולה כי הם שקלו את התשלומים החודשיים בנפרד מהסכום הראשוני. עוד ציינה השופטת כי עורך דינו של הנאשם ניסח את ההסכם, ואם פרשנותו של הנאשם הייתה נכונה, סביר להניח שעורך הדין היה נקרא להעיד. עוד טענה השופטת כי הגבלת הריבית אינה חלה במקרה זה משום ששני הצדדים הם אנשי עסקים ושיעור הריבית הוסכם בהסכם ההפרדה העסקית ביניהם. השופט דחה גם את טענות הנתבע בדבר קיזוז והיעדר חוב, שכן הן כלליות, לא ברורות ולא נתמכות בראיות. לבסוף, קבע השופט כי התובע אינו יכול לדרוש רישום משכון על מניות הנתבע בעת הזו, שכן הוא לא עשה זאת תוך זמן סביר. כל צד היה אחראי לשאת בהוצאותיו.