ת"א 8279-06-10

תקציר

התביעה דנה בהתחייבות המוסד לביטוח לאומי להחזיר תשלומים עודפים ששילם מעסיק, התובע, למל"ל בגין דמי ביטוח לאומי ומס בריאות של עובדיו. תשלומי היתר נבעו מטעות במנגנון הפעולה לפי תקנה 22, הפוטרת מעסיקים של עובדים שנפגעו מתשלום דמי ביטוח לאומי עבור התקופה שבה העובד מקבל דמי פגיעה. התובע דורש את השבת הסכומים ששולמו בעודף במשך מספר שנים, לרבות ריבית והצמדה בהתאם להוראות הדין הכללי, ולא בהתאם להוראות הספציפיות בחוק הביטוח הלאומי, המגביל את תקופת ההשבה לשלוש שנים וקושר את סכום ההשבה למדד בלבד. המל"ל טען כי יש לדחות את התביעה משום שהיא מבוססת על חוק עשיית עושר, שאינו חל במקרה זה בשל קיומו של הסדר ספציפי בדבר חובת השבת כספים בחוק הביטוח הלאומי. עוד טען המל"ל כי תקופת ההתיישנות חלה במקרה זה, ומגבילה את התקופה בגינו ניתן לתבוע השבה לשבע שנים. בנוסף, טען המל"ל כי יש לפטור אותו מהחזרת הכסף מאחר והתנהלותו של התובע הייתה רשלנית, התובע הוא ארגון עשיר, והשבת מלוא הסכום תפגע בתקציב המל"ל. בית המשפט דחה את טענות המל"ל ופסק לטובת התובע. נקבע כי התביעה מתבססת על חוק הביטוח הלאומי ולא על חוק העשרה, ולכן המל"ל אינו יכול לסרב להחזיר את הכספים. בית המשפט דחה גם את טענת ההתיישנות של המל"ל, וקבע כי המל"ל מנוע מלטעון טענה כזו בעקבות טענותיו הקודמות במקרים אחרים כי תקופת ההתיישנות אינה חלה על חובות למל"ל. כמו כן, בית הדין מצא כי המל"ל הודה בכתב בזכותו של התובע להחזר בגין תשלומי יתר, ואף עודד מעסיקים שלא להגיש תביעות עד להקמת מערכת אוטומטית להחזר. לכן, המל"ל לא יכול כעת להגביל את תקופת ההחזר לשבע שנים. עם זאת, בית המשפט קיבל חלקית חלק מהטענות האחרות של המל"ל. בית המשפט קבע כי רכיב מס הבריאות הנוגע ל"תוספת שכר" של עובדים שנפגעו אינו פטור מתשלום. עוד קבע בית המשפט כי תשלומי ההחזר להם מחויב המל"ל צריכים להיות צמודים למדד בלבד ולא לשאת ריבית, בהתאם להוראות הספציפיות בחוק הביטוח הלאומי, החלות על ההליך. בנוסף, קבע בית המשפט כי התובעת זכאית להחזר בגין תשלומי יתר ששולמו עבור כל העובדים ששכרם שולם ישירות על ידי התובעת, ולא רק עבור אותם עובדים שנכללו בהסדר לפי תקנה 22. לבסוף, קיבל בית המשפט את עמדת התובעת כי יש לראות בתשלומים תלויי נוכחות חלק משכרו של העובד בחודש שלאחר החודש בו בוצעה העבודה תלוית הנוכחות, לצורך חישוב הפטור מדמי ביטוח לאומי. בעקבות זאת, הורה בית המשפט למל"ל להשיב לתובע את סכומי תשלום היתר, לרבות חלקו של העובד, עבור כל התקופות הנזכרות בתביעה, הצמידות למדד במשך שלוש שנים שקדמו לתביעה, ופסק לתובע 250,000 ₪ שכר טרחת עורך דין והוצאות.