דב"ע מא/154 - 3

תקציר

הפרשה נסובה סביב שכר העבודה של עובדים העובדים בעבודות אבטחה ושמירה בשדה התעופה עטרות, שקיבלו שכר מוגדל עבור עבודה מעבר להתחייבויותיהם החוזיות. השאלה העומדת על הפרק היא האם העובדים זכאים לגמול שעות נוספות עבור שעות עבודה מעבר לארבע שעות ביום, במיוחד לאחר שרשות שדות התעופה הפסיקה לשלם שכר מוגדל כזה באוקטובר 1979. הערעור, שהגישו העובדים נגד רשות שדות התעופה, מבקש לערער על דחיית תביעתם על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים להמשך תשלום וגמול שעות נוספות בדיעבד. בית הדין הארצי לעבודה, בדחותו את הערעור, הבהיר את משמעותה של "שעות נוספות" כהגדרתה בחוק שעות עבודה ומנוחה, וקבע כי רק שעות העולות על שמונה שעות ביום נחשבות לשעות נוספות. בית הדין קבע כי ההסכם הקיבוצי שנחתם בין רשות שדות התעופה לבין ועד העובדים הכללי בישראל חל על העובדים, ועל פי תנאיו הם אינם זכאים לגמול שעות נוספות נוספות. יתר על כן, בחוזי ההעסקה הפרטניים של העובדים לא הוזכר תשלום שעות נוספות, והנוהג של תשלום שכר מוגדל לא היווה תנאי מכללא, מה גם שהחוזים חודשו מדי שנה והרשות לא הייתה מחויבת לעשות כן. בית המשפט מצא כי הפסקת תשלום השעות הנוספות על ידי רשות שדות התעופה בשנת 1979 ביטאה במידה מספקת את כוונתה לסיים את התנאי המשתמע. בסופו של דבר אישר בית הדין את החלטת בית הדין האזורי ודחה את תביעת העובדים, שכן הם לא סיפקו מידע חיוני על מועדי סיום חוזיהם האישיים שהיו בתוקף באוקטובר 1979, שהיה חיוני לקביעת זכאותם לתשלומים רטרוספקטיביים. כל צד יישא בהוצאות המשפטיות שלו.