ע"ע 11504-10-10

תקציר

פסק הדין עוסק במחלוקת בנוגע לחישובים כספיים שנעשו לאחר פסק הדין, כאשר המערערים טוענים כי החישובים בהם השתמש בית הדין היו פגומים. לטענתם, בית הדין שגה בכך שלא התייעץ עם מומחים ולא יידע את הצדדים על שיטות החישוב שלו, מה שהוביל לפערי חוב נומינליים משמעותיים. המערערים סבורים כי בית הדין התעלם מנתונים מעודכנים על ביטולי פוליסות והניח הנחות שגויות לגבי התפוקה, במיוחד בשנים מסוימות, אשר הטו את התוצאות הכספיות. עוד הם טוענים כי בית הדין החיל באופן שגוי חישובי ריבית והטיל אחריות ביחד ולחוד על מספר צדדים ללא הצדקה ברורה. מר משיח, המשיב, טוען כי החלטות בית הדין התבססו על נימוקים משפטיים תקפים ונתונים עקביים, וטוען כי הייתה הזדמנות מספקת למערערים לערער על ממצאים אלה, אך הם לא עשו זאת בפועל. במהלך הערעור נעשו ניסיונות לפתור כמה סוגיות, שהובילו להסכמות חלקיות על חישובים לתקופות מסוימות ושיטות שערוך ריבית. בית המשפט החליט לדחות את מרבית טענות המערערים, למעט בכמה טענות, כגון חישובי ההכנסות הספציפיות לתקופות מסוימות ואופן היוון התקבולים העתידיים. בעקבות זאת הוחזרו חלק מהעניינים לבית הדין האזורי לבירור נוסף, לרבות אופן חישוב התשלומים העתידיים. למרות קבלה חלקית של חלק מהטענות, ליבת פסקי הדין הכספיים עמדה ברובה, והמערערים נדרשו להתאים את הסכום המוסכם לריבית חייבת, תוך הדגשת פסיקותיו הראשוניות של בית הדין במחלוקות הכוללות.