רע"פ 2801/14

תקציר

בהחלטה משפטית זו נבחנה בקשת רשות הערעור ונדחתה בסופו של דבר בשל היעדר נימוקים מהותיים המצדיקים דיון שלישי. אמת המידה לקבלת בקשות מסוג זה היא מחמירה, ודורשת בדרך כלל שאלה משפטית משמעותית או אינדיקציה לעיוות דין, שאף אחת מהן לא נמצאה במקרה זה. טענת המבקש התמקדה בהחלטת בית משפט השלום להאריך את תוקפו של מאסר על תנאי, הנחשב "בלתי מידתי". בהסתמך על מקרים קודמים, צוין כי הארכת תקופת מבחן מוצדקת רק אם מאמינים כי הפרט ראוי להזדמנות נוספת, ומראה סימנים אמיתיים של רפורמה. עם זאת, עצם אורכו של המאסר על תנאי לבדו אינו מצדיק הארכה. משכך, החיל בית המשפט המחוזי את עונש המאסר על תנאי תוך שהוא מורה על ריצוי עונשי המאסר במקביל, ובכך הקל את עונשו של המבקש. המבקש הפנה גם לפרשת פרג'ין לצורך השוואת גזרי דין, אך הובהר כי הנסיבות שונות באופן משמעותי; פרג'ין עסק בשהייה בלתי חוקית שנייה בישראל, ואילו במקרה זה מדובר בכניסה בלתי חוקית שנייה עם מאסר על תנאי שכבר תלוי ועומד בגין עבירה זו. הבדל זה הדגיש מדוע לא ניתן להחיל כאן משפט דומה. לסיכום, בהיעדר נימוקים משכנעים, בקשת הערעור נדחתה.