ע"א 2108/03

תקציר

הערעור והערעור שכנגד נובעים משתי תביעות שהגישו שתי משפחות נגד עורכי הדין שייצגו את הקבלנים במכירת דירותיהם ונגד הקבלנים עצמם. התביעות טוענות לרשלנות מקצועית של עורכי הדין, שהביאה לכך שכספי המשפחות שולמו לקבלנים ללא כל בטוחה או בטוחה, וכתוצאה מכך, כאשר הקבלנים קרסו כלכלית, נאלצו המשפחות לשלם חלק גדול מחובות הקבלנים לחברת הביטוח מגדל כדי למנוע מימוש משכנתא על הדירות שרכשו. בית המשפט קמא פסק לטובת המשפחות, ומצא כי עורכי הדין התרשלו בניסוח ההסכמים, התרשלו בהבטחת ביצוע ההסכמים ואי גילוי עובדות מהותיות למשפחות. עם זאת, בית המשפט ייחס למשפחות רשלנות תורמת וחילק את האחריות לנזקים בין עורכי הדין לבין המשפחות. הן עורכי הדין והן אחת המשפחות ערערו על פסק דינו של בית משפט קמא. ערכאת הערעור דחתה הן את הערעור והן את הערעור שכנגד, ואישרה את ממצאי בית משפט קמא בדבר רשלנות מצד עורכי הדין וחלוקת האחריות ביניהם. בית המשפט מצא כי לעורכי הדין, שייצגו את הקבלנים במכירת הדירות, היו חובות מסוימות כלפי הרוכשים, במיוחד כאשר הרוכשים לא היו מיוצגים על ידי עורכי דינם שלהם. חובות אלה כללו הבהרה של אופי הייצוג המצומצם שלהם, בדיקת מצב הזכויות בנכס, רישום הערת אזהרה לטובת הקונים, דיווח על המכירה לרשויות המס והמלצה לרוכשים לפנות לייעוץ משפטי עצמאי. עורכי הדין לא עמדו בחובות אלה, דבר שהיווה רשלנות וגרם נזק לרוכשים. ערכאת הערעור הסכימה גם עם ייחוסו של בית משפט קמא לרשלנות תורמת למשפחות, שכן הן ביצעו את העסקאות ללא התייעצות עם אנשי מקצוע מתאימים ומבלי להבטיח את הכספים שהעבירו לקבלנים. בית המשפט מצא כי חלוקת האחריות של בית משפט קמא, אשר ייחסה 55% מהאחריות לעורכי הדין ו-45% למשפחות, הייתה סבירה ובגדר שיקול הדעת, ועל כן אין להתערב בה. לבסוף, פסק בית המשפט את ההוצאות ושכר טרחת עורכי הדין, ולא מצא סיבה לסטות מפסק דינו של בית משפט קמא. כל צד חויב לשאת בהוצאותיו, ועורכי הדין חויבו לשלם לכל משפחה סך של 50,000 ₪ הוצאות ושכר טרחת עורכי דין.