ת"א 18984-05-13

תקציר

התובע במקרה זה טען כי נכסי נדל"ן מסוימים צריכים להיות בזכותו בצדק, לאחר שהועברו במרמה לנתבעים. הטענה המרכזית הייתה כי העברת הזכויות בנכסים, שהתבססה לכאורה על מסמך מזויף המכונה הסכם חוג'ה, הייתה במרמה. בית המשפט הכיר בכך שהוכחת טענת זיוף זו חיונית לתוצאת התיק. במהלך הדיון ביקש התובע להגיש ראיות נוספות בדמות חוות דעת מומחה שנייה, אשר בית המשפט נעתר לה, למרות התנגדות הנתבעים. חוות דעת חדשה זו סתרה את חוות הדעת הראשונה שהציג התובע, והובילה את הנתבעים להתנגד לקבילות הראיות הנוספות. בית המשפט, בהסתמך על פסיקה קודמת, קבע כי על התובע להצדיק את הגשתה המאוחרת של ראיה נוספת זו, וכי עליה לתרום לגילוי האמת. עם זאת, בית המשפט מצא כי התובע לא עמד בדרישות אלה, שכן הוא היה מודע למשמעות הסכם חוג'ה וכבר הציג עדות מומחה לגביו. יתר על כן, התרת ראיות נוספות אלה עלולה להוביל למעגל בלתי נגמר של דעות סותרות. מבחינה מהותית, בית המשפט גם מצא כי התובע לא הוכיח די הצורך בראיות הנוספות, מה גם שהן סותרות את טענותיו הקודמות. לבסוף, דחה בית המשפט את טענת התובע כי הראיה הנוספת צריכה להיות קבילה כראיה מפריכה. כתוצאה מכך, דחה בית המשפט את בקשת התובע להגיש את הראיות הנוספות, והורה לו לשלם לנתבעים שכר טרחת עורך דין בסך 7,500 ₪.