ת"פ 40900-12-13

תקציר

הנאשם הואשם בניסיון שוד באמצעות אקדח דמה. למרות שהודה בעובדות כתב האישום, טען כי ביצע עבירה אחרת – דרישת רכוש באיומים, או לחילופין ניסיון שוד כהגדרתו בסעיף אחר לחוק העונשין. לטענת הנאשם, התביעה הייתה צריכה לייחס לו את העבירה הפחותה, או שבית המשפט היה צריך להרשיעו בכך. הפרקליטות, לעומת זאת, טענה כי העבירה המיוחסת לנאשם משקפת את השתלשלות האירועים באופן מדויק וצריכה לעמוד. בית המשפט הסכים עם התביעה, וקבע כי מעשיו של הנאשם עמדו בקריטריונים של ניסיון שוד כפי שהואשם וכי האיום באלימות ובתקיפה פיזית בוצעו כדי להקל על הגניבה. בית המשפט הדגיש כי לתביעה שיקול דעת לייחס אישומים וכי מעשיו של הנאשם חרגו מעבר לדרישת רכוש באיומים, שכן האיום באקדח דמה לווה באלימות פיזית. לפיכך, הרשיע בית המשפט את הנאשם בעבירה המיוחסת לו, תוך שהוא מדגיש כי היא מוצדקת על סמך העובדות שהוצגו.