ת"א 2380/02

תקציר

פסק הדין דן בקבילות ראיות לפי סעיפים 42א ו-42ג לפקודה, שעניינן שימוש בממצאים ובמסקנות ממשפט פלילי כראיה לכאורה במשפט אזרחי. התובע, המחזיק בפסק דין פלילי מכריע כנגד הנתבע בגין גניבת כספי נאמנות, הגיש פסק דין זה כראיה, כלומר הנתבע אינו יכול להציג ראיות סותרות ללא אישור מבית המשפט. בית המשפט דוחה את טענת הנתבע כי התובע הסתיר את כוונתו לעשות שימוש בסעיף 42א וכי התביעה האזרחית היא למעשה תביעה נגררת. פסק הדין מתייחס גם למינוי חוקר שיבדוק את הכספים שהועברו מחשבון הנאמנות ואת גופה של התביעה. בית המשפט מדגיש כי תצהיר הנאשם והראיות המצורפות אליו סותרים את פסק הדין הפלילי וכי מרבית הראיות הוצגו כבר במשפט הפלילי. מאחר שפסק הדין הפלילי קבע כי כספי הנאמנות נגנבו ולא הושקעו, בית המשפט מוצא את הדיון בשאלה האם מדובר בהשקעה טובה או לא לא רלוונטי. בנוסף, בית המשפט קובע כי הנאשם מושתק בעניין בשל החלטות קודמות בנושא וכי לא ניתן להתחשב בראיות שהוגשו בתיק האזרחי שלא היו חלק מהתיק הפלילי. עם זאת, בית המשפט מציין כי ישנה סוגיה אחת הטעונה בירור – תביעת ההשבה וסכומה. בית המשפט מורה על מחיקת סעיפים ספציפיים מתצהיר הנתבע וחלק מנספחיו, ועל הוצאת התצהירים המצורפים כנספחים 29-25. ההחלטה על ההוצאות שמורה לסוף ההליך.