דב"ע מט/212 - 0

תקציר

פסק הדין הנדון מתייחס לערעור שהגישה המערערת, לי, על פסק דין שניתן לטובת המשיב, בדבר זכאותו של האחרון לקצבת סיעוד. בית הדין האזורי קבע בעבר כי המשיב נזקק לסיוע משמעותי מאחרים ולכן זכאי לקצבה האמורה. הערעור נדון בהיעדרה של המשיבה, בשל מצבה הרפואי והנפשי. הסוגיה המרכזית היא פרשנותו של דו"ח שהוגש על ידי אחות בריאות הציבור, אשר ביקרה בביתה של המשיבה ורשמה את תצפיותיה על יכולתו של המשיב לבצע פעולות יומיומיות באופן עצמאי. הדו"ח, ממאי 1988, הצביע על כך שהמשיב יכול היה לבצע כמה מטלות יומיומיות בסיסיות ללא סיוע, כגון היגיינה אישית וחימום מזון. עם זאת, הדו"ח ציין גם כי המשיב נזקק לסיוע בתחומים אחרים, כגון רחצה וכניסה ויציאה מהאמבטיה. פסק דינו של בית הדין האזורי, עליו מערערת המערערת, סתר לכאורה את עצמו. היא ציינה כי היא סבורה שדו"ח האחות שיקף נאמנה את מצבו של המשיב, אך מצאה גם אמינות לעדותו של המשיב, שמסר עובדות שונות מאלה שנרשמו על ידי האחות. פסק הדין, שהתבסס על ראיות סותרות אלה, הגיע למסקנה כי המשיבה נזקקה לסיוע משמעותי ועל כן זכתה בקצבה. הערעור התקבל משום שהיה על בית הדין לבסס את החלטתו על הראיות שהונחו בפני פקיד התביעות, שהיו דו"ח האחות, ולא על מצבו של המשיב בעת המשפט, כשבעה חודשים לאחר מכן. הרושם שנוצר היה כי מצבו של המשיב משתנה עונתית ומחמיר בחורף. לפיכך, הערעור מתקבל, ופסק הדין הקודם מתבטל. עם זאת, המשיבה יכולה לבקש בדיקה חוזרת לצורך קביעת זכאותה לגמלת סיעוד. סיכום זה משרטט את מרכיביו המרכזיים של פסק הדין באופן מקיף.