בג"צ 2109/20

תקציר

פסק הדין עוסק בחוקיות ובחוקתיות השימוש בשירות הביטחון הכללי (שב"כ) לסיוע למשרד הבריאות באמצעות איסוף ועיבוד מידע טכנולוגי לצורך חקירות אפידמיולוגיות במהלך מגפת הקורונה. בית המשפט בחן האם שימוש זה בשב"כ היה חוקי לפי סעיף 7(ב)(6) לחוק השב"כ, שעניינו שמירה על ביטחון המדינה באמצעים אזרחיים. פסק הדין בחן האם אמצעי זה לבריאות הציבור נופל בגדר השב"כ והאם יש צורך בתשתית חקיקה ראשית ולא בהחלטת ממשלה גרידא. השופטים הכירו במגפה כאיום דחוף על ביטחון המדינה, והצדיקו את מעורבותו הזמנית של השב"כ. עם זאת, הם הדגישו כי הארכת התפקיד מעבר ל-30 באפריל 2020 דורשת גיבוי חקיקתי. בית המשפט הכיר בפגיעה בזכות לפרטיות, אך איזן אותה מול היתרונות הבריאותיים של מניעת התפשטות הנגיף. פורסמה אזהרה על שימוש לרעה אפשרי בסמכויות השב"כ בתחומים שאינם ביטחוניים, תוך הדגשת הצורך בפיקוח חקיקתי כדי לשמור על עקרונות דמוקרטיים. יתר על כן, היא התייחסה לעצומה שהדגישה חששות בנוגע לחופש העיתונות, והציעה אמצעים להגנה על מקורות עיתונאיים. ככלל, בית המשפט הורה לממשלה לקדם חקיקה ראשית שתעניק לגיטימציה לכל המשך תפקיד בשב"כ, תוך שימת דגש על שקיפות ואחריות ציבורית בתהליך החקיקה.