עת"מ 16412-06-15

תקציר

המשיב טען כי יש לדחות את העתירה בשל השיהוי של העותר בהגשתה וכן בשל חוסר שפיות בהגשתה. העותר ידע על התליית רישיונו אך בכל זאת בחר להגיש את העתירה כעבור חמש שנים, דבר המעיד על שיהוי סובייקטיבי וחוסר שפיות. עוד טענו המשיבים כי יש לדחות את העתירה לגופה, שכן החזקת כלי ירייה אינה זכות מוחלטת. העותר לא ציית לחובת הפקדת נשקו ובחר להחזיק בו שלא כדין במשך ארבע שנים, דבר המעיד על חוסר ניקיון בערעורו. בית המשפט הסכים כי התנהלות העותרת מעידה על שיהוי משמעותי וחוסר שפיות, דבר המצדיק את דחיית העתירה. כמו כן, מצא בית המשפט כי העותר לא עמד בדרישות לקבלת רישיון נשק ואין מקום להתערב בהחלטת הרשות. לפיכך, העתירה נדחתה. כל צד היה אחראי להוצאותיו.