ע"פ 5206/98

תקציר

הכרעת הדין עניינה במקרה בו המערער, יחד עם שניים נוספים, שדדו ואנסו שני זוגות ביער ציפורי בהזדמנויות שונות. המערער הורשע בקשירת קשר לביצוע שוד ואונס, וכן בשוד ובאונס עצמם, ונגזרו עליו 13 שנות מאסר. המערער ערער על ההרשעה ועל גזר הדין. באשר להרשעה, קבע בית המשפט העליון כי טענותיו של המערער בדבר חוסר רצון להשתתף בשוד הראשון, ובדבר היותו מסייע ולא מבצע משותף באירוע האונס השני, אינן נתמכות. בית המשפט מצא כי מעשיו של המערער, כגון מתן אפשרות לבן הזוג הנגזל להחביא חפצים, אינם פוטרים אותו מאחריות לשוד. יתר על כן, חזקת המודעות הצביעה על כך שהוא היה מודע למעשי האונס שהתרחשו. ההבחנה בין מבצעים משותפים לבין מסייעים, כפי שנקבע בסעיפים 29 ו-31 לחוק העונשין, תלויה באופי מעורבותם; לעבריינים משותפים יש תפקיד בביצוע העבירה, בעוד שלמסייעים רק תורמים מבחוץ. בית המשפט הגיע למסקנה כי חלקו של המערער בשני האירועים היה חלק בלתי נפרד מביצוע העבירות, ובכך סיווג אותו כמבצע משותף. בנוסף, אישר בית המשפט את ההרשעה בקשירת קשר, ומצא ראיות מספיקות להסכמה בין המערער ושותפיו. עם זאת, גזר הדין בוטל והתיק הוחזר לבית המשפט המחוזי לצורך מתן גזר דין לאחר קבלת תסקיר קצין מבחן, שכן המערער היה מתחת לגיל 21 בעת ביצוע העבירות. השופט קדמי, יחד עם השופטים זמיר ואילן, דחה את הערעור על ההרשעה והורה על מעצרו של המערער עד למתן גזר הדין.