עמל"ע 51081-07-11

תקציר

ערעורו של המשיב לדחות את התביעה, על יסוד זכותו לחופש ביטוי במסגרת מילוי תפקידו, מתקבלת בחלקה ונדחית בחלקה. בית הדין מסכים כי התבטאויותיו, אף שהן מקוממות ובלתי מנומסות, נופלות בגדר חופש הביטוי ואינן מצדיקות נקיטת צעדים משמעתיים בדמות סנקציה או ענישה. טענת המשיב כי דבריו נאמרו להגנתו של מרשו ראויה. עם זאת, בית המשפט מדגיש את החשיבות של התנהלות עורכי הדין בכבוד, באיפוק ובנימוס, במיוחד כאשר הם פונים לבית המשפט. במקרה ספציפי זה, התבטאויותיו של המשיב כלפי ראש ההוצאה לפועל היו בלתי ראויות וחרגו מנורמת השיח המקובל. אולם, בית הדין בוחר שלא להתערב בהחלטת בית הדין הארצי, שמצא את המשיב לא אשם בעבירת משמעת. עם זאת, בית הדין לערעורים מוסיף רכיב של ענישה מותנית: השעיה של חודשיים, אשר תופעל רק אם המשיב יעבור עבירת משמעת דומה בתוך שלוש שנים. עונש נוסף זה מוצדק בחומרת העבירה הנוכחית ובעברו המשמעתי של המשיב. ככלל, הערעור על הזיכוי נדחה, אך גזר הדין שונה כך שיכלול את ההשעיה על תנאי. שני הצדדים מעודכנים בפסק הדין.