רע"א 8113/09

תקציר

במקרה הנדון, בית המשפט דן בשאלה האם תניית בוררות בהסכם יכולה לחייב צד שאינו חתום על אותו הסכם. ככלל, רשות ערעור על החלטות בוררות ניתנת רק לעתים רחוקות, אלא רק בשאלות משפטיות חריגות החורגות מהאינטרסים של הצדדים או כדי למנוע עיוות דין. המקרה עסק בסכסוך בין מבקש למשיב על תיק ביטוח מוניות. השאלה המשפטית המרכזית הייתה האם ניתן להעמיד שותף לבוררות על סמך הסכם עליו לא חתם, בהתחשב במערכת היחסים העסקית ביניהם. בית המשפט התייחס לפקודת השותפויות, והדגיש כי יחסי שותפות מחייבים הסכמה מפורשת להסכמים מחייבים, כגון בוררות. בית המשפט הגיע למסקנה כי לא הייתה הסכמה משתמעת או מפורשת מצד המבקש להתדיין באמצעות בוררות. טענת המשיב כי המבקש שימש כממלא מקום, נכנס לתפקיד הדורש בוררות, נדחתה בשל העברה לא מספקת של זכויות והשתתפות. בית המשפט הדגיש את הצורך בהסכמה ברורה ומפורשת לבוררות, תוך שימוש בעקרונות משפטיים רחבים יותר המגנים על זכות הגישה לערכאות. בסופו של דבר, בית המשפט פסק לטובת המבקשת, החליט כי אין לחייב אותה לבוררות, ופסק לה שכר טרחת עורך דין, תוך הדגשה כי הפנייה המשפטית הסטנדרטית נותרה זמינה ליישוב סכסוכים.