בר"מ 1747/24

תקציר

בבואו לבחון את התיק, החליט בית המשפט להעניק רשות ערעור, ובכך לאפשר למבקשים (כיום המערערים) להישקל מחדש כאילו הוגש ערעור באופן רשמי. ההחלטה נבעה מחשש כי ההשלכות הפרוצדורליות של צירוף המערערים כעותרים בתיק הראשון של בית המשפט המחוזי לא נשקלו במלואן. בדרך כלל, על פי תקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים, יש לכלול את מי שנפגע מעתירה כדי להבטיח שתהיה לו הזדמנות להציג את טענותיו. עם זאת, בית המשפט הקפיד על צירוף עותרים שעלולים שלא לתרום באופן חיובי או שעלולים לסבך הליכים. כאן, המערערים חלקו על נוסח העתירה ולא הצליחו להגיע להסכמה עם הצדדים הקיימים; לפיכך, הוספתם כעותרים הייתה פוגעת בזכויותיהם ובאוטונומיה שלהם. משכך, קבע בית המשפט כי ראוי יותר לצרגם כמשיבים במקומם, שכן הם עלולים להיות מושפעים מתוצאת העתירה. ההחלטה אפשרה למערערים להגיש את תגובותיהם והדגישה את זכותם להגיש עתירה נפרדת במידת הצורך. ערכאת הערעור קיבלה תנאים אלה באופן חלקי, ביטלה החלטות קודמות של בית המשפט המחוזי והורתה על הכללת המערערים כמשיבים, תוך מתן שהות להשיב ולהתייחס לטענות. לא נפסקו הוצאות בשל ההסכמה בין המשיבים, ופסק דין זה ניתן ביום 3.4.2024.